הפרעה כפייתית (OCD)
הפרעה טורדנית כפייתית OCD)) מורכבת משני חלקים:
1. מחשבות טורדניות מעוררות חרדה.
2. התנהגויות כפייתיות מפחיתות את החרדה שנוצרה.
הסבר להפרעה:
המחשבות הטורדניות (אובססיות) הן מחשבות, תמונות ודחפים החוזרים על עצמם ללא שליטה שוב ושוב. לעתים קרובות יודע האדם שהמחשבות חסרות הגיון ומטרידות אך אינו יכול לעשות דבר בכדי להשתחרר מהן ללא כל הסבר. בנוסף לכך, בצד חוסר ההיגיון הברור הוא חושש לפעמים שהן יכולות להיות אמיתיות ולהתרחש אם לא יתייחס אליהן ברצינות. האפשרות שהדברים אכן יתרחשו מוסיפה לחרדה הקיימת בלאו הכי.
כדי להפחית את החרדה המציפה הזו המייסרת את האדם הסובל מ-OCDהוא מנסה למנוע את הגשמתן של אותן מחשבות מטרידות. התעלמות מן המחשבות או אמירה שזה"סתם שטויות" אינה יעילה ואינה עוזרת כלל. מה שמסייע במקצת הן התנהגויות מורכבות מסוימות המביאות להקלה זמנית עד שהחרדה חוזרת שוב. ההתנהגויות הללו הן אותן התנהגויות כפייתיות חוזרות על עצמן והמתבצעות בתכיפות, בצורה קבועה ובחוקיות מסובכת ומורכבת שרק האדם הסובל עצמו מבין את המשמעות המדויקת ורק היא המאפשרת הפחתה בחרדה שהוא מצוי בה. אבל לאחר רגיעה קלה חוזרות מחשבות המטרידות, יש צורך לחזור על ההתנהגויות הריטואליות וכך זה נמשך.
המחשבות הטורדניות השכיחות ביותר:
- פחד מלכלוך וזיהום (למשל אדם החושש שיגעו בו או ללחוץ יד פן ידבק במחלה),
- פחד מפגיעה באחרים (למשל הורה החושש לפגוע בילדיו או בהולך רגל בזמן נהיגה),
- חשש שביצע משהו לא כשורה (למשל ביציאה מן הבית לא נעל את הדלת ולא סגר את הגז),
- צורך כפייתי בסדר וארגון מדויקים ביותר (למשל סידור החפצים על מדף בסלון או בארון),
- חרדה ממילים, צלילים או דימויים מסוימים שאין להם משמעות מיוחדת בעיני אנשים אחרים,
- צורך בתנועות גוף גלויות או נסתרות (למשל לפני שמדבר מזיז את הכתף בצורה מסוימת).
גורמים להתהוות הבעיה:
גורמים ביולוגיים: אין תמימות דעות בעניין המקור הביולוגי להפרעה אבל היעילות הברורה של הטיפול התרופתי מצביעה על קושי בוויסות הסרוטונין במוח ופעילות מוחית מוגברת באונה הפרונטאלית. לכן סביר להניח שלהפרעה בסיס מוחי וניתן להקל על האדם הסובל ע"י תרופות מתאימות.
גורמים נפשיים: ההפרעה הכפייתית הנה מנגנון הגנה כנגד המחשבות הטורדניות הקשורות בדחפים לא מודעים הנוגעים לתוקפנות, הפקרות יצרית וכו'. לעתים מאמץ האדם עמדות והתנהגויות הסותרות את רגשותיו המודחקים והוא פועל ומאמין ההיפך ממה שהוא מרגיש באמת.
דוגמא אמיתית שנתקלתי בה: אזרח ערבי-ישראלי לא היסס לספר לי שהוא אוהד בגלוי ובלהט את המאבק כנגד ישראל ומשתתף נלהב בהפגנות נגד המדינה ונגד הצבא. במהלך טיפול ובסיוע הרפיה קלה התגלה שמבחינה רגשית הוא מעריץ את החייל הישראלי, את התנהגותו ומגנה את הגישה הערבית הסטריאוטיפית.
טיפול בהפרעה
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי העיקרי הוא טיפול בתרופות מקבוצת חוסמי הסרוטונין אך במידת הצורך ישנן אף תרופות אחרות. שילוב של טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי בשורשי ההפרעה הנפשית או בשינויים התנהגותיים של דפוסי הפעולות החוזרות על עצמן יעיל ביותר.
טיפול היפנוטי-קוגניטיבי-התנהגותי: יש צורך לערער את הדפוס האוטומטי של כל התהליך האובססיבי ע"י חשיפה הדרגתית לאותו מצב ממנו האדם חרד. למשל להושיט יד לשלום לאדם אחר מבלי לפחוד שיחלה. הדבר נעשה בהדרגה ובקצב המתאים לאדם הסובל, לאופיו ולרמת המוטיבציה שהוא מגלה. ההתקדמות מתבצעת בשלבים למן הדפוסים הבעייתיים הקלים יותר דרך הקשיים הבינוניים ועד לדפוסים הקשים ביותר.
לעתים קרובות אני משתדל להתחיל באימון בהרפיה קלה עד עמוקה ע"מ למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו להירגע. בהמשך אנו מזהים את כל אזורי
המתח והחרדה ולומדים להפחית מעוצמתן למינימום או להכחדתן לגמרי. בהמשך ניתן לשלב בין המאורע המאיים לבין הפחתת החרדה במצב של היפנוזה (מה שנקרא גם 'דמיון מודרך היפנוטי') ולאחר שהאדם הצליח לבצע זאת בדמיון הוא יכול ומוכן "להסתכן" ולבצע זאת במציאות. ברוב המקרים כאשר מגיעים למצב כזה, הסתברות ההצלחה גבוהה.
הפרעה טורדנית כפייתית OCD)) מורכבת משני חלקים:
1. מחשבות טורדניות מעוררות חרדה.
2. התנהגויות כפייתיות מפחיתות את החרדה שנוצרה.
הסבר להפרעה:
המחשבות הטורדניות (אובססיות) הן מחשבות, תמונות ודחפים החוזרים על עצמם ללא שליטה שוב ושוב. לעתים קרובות יודע האדם שהמחשבות חסרות הגיון ומטרידות אך אינו יכול לעשות דבר בכדי להשתחרר מהן ללא כל הסבר. בנוסף לכך, בצד חוסר ההיגיון הברור הוא חושש לפעמים שהן יכולות להיות אמיתיות ולהתרחש אם לא יתייחס אליהן ברצינות. האפשרות שהדברים אכן יתרחשו מוסיפה לחרדה הקיימת בלאו הכי.
כדי להפחית את החרדה המציפה הזו המייסרת את האדם הסובל מ-OCDהוא מנסה למנוע את הגשמתן של אותן מחשבות מטרידות. התעלמות מן המחשבות או אמירה שזה"סתם שטויות" אינה יעילה ואינה עוזרת כלל. מה שמסייע במקצת הן התנהגויות מורכבות מסוימות המביאות להקלה זמנית עד שהחרדה חוזרת שוב. ההתנהגויות הללו הן אותן התנהגויות כפייתיות חוזרות על עצמן והמתבצעות בתכיפות, בצורה קבועה ובחוקיות מסובכת ומורכבת שרק האדם הסובל עצמו מבין את המשמעות המדויקת ורק היא המאפשרת הפחתה בחרדה שהוא מצוי בה. אבל לאחר רגיעה קלה חוזרות מחשבות המטרידות, יש צורך לחזור על ההתנהגויות הריטואליות וכך זה נמשך.
המחשבות הטורדניות השכיחות ביותר:
- פחד מלכלוך וזיהום (למשל אדם החושש שיגעו בו או ללחוץ יד פן ידבק במחלה),
- פחד מפגיעה באחרים (למשל הורה החושש לפגוע בילדיו או בהולך רגל בזמן נהיגה),
- חשש שביצע משהו לא כשורה (למשל ביציאה מן הבית לא נעל את הדלת ולא סגר את הגז),
- צורך כפייתי בסדר וארגון מדויקים ביותר (למשל סידור החפצים על מדף בסלון או בארון),
- חרדה ממילים, צלילים או דימויים מסוימים שאין להם משמעות מיוחדת בעיני אנשים אחרים,
- צורך בתנועות גוף גלויות או נסתרות (למשל לפני שמדבר מזיז את הכתף בצורה מסוימת).
גורמים להתהוות הבעיה:
גורמים ביולוגיים: אין תמימות דעות בעניין המקור הביולוגי להפרעה אבל היעילות הברורה של הטיפול התרופתי מצביעה על קושי בוויסות הסרוטונין במוח ופעילות מוחית מוגברת באונה הפרונטאלית. לכן סביר להניח שלהפרעה בסיס מוחי וניתן להקל על האדם הסובל ע"י תרופות מתאימות.
גורמים נפשיים: ההפרעה הכפייתית הנה מנגנון הגנה כנגד המחשבות הטורדניות הקשורות בדחפים לא מודעים הנוגעים לתוקפנות, הפקרות יצרית וכו'. לעתים מאמץ האדם עמדות והתנהגויות הסותרות את רגשותיו המודחקים והוא פועל ומאמין ההיפך ממה שהוא מרגיש באמת.
דוגמא אמיתית שנתקלתי בה: אזרח ערבי-ישראלי לא היסס לספר לי שהוא אוהד בגלוי ובלהט את המאבק כנגד ישראל ומשתתף נלהב בהפגנות נגד המדינה ונגד הצבא. במהלך טיפול ובסיוע הרפיה קלה התגלה שמבחינה רגשית הוא מעריץ את החייל הישראלי, את התנהגותו ומגנה את הגישה הערבית הסטריאוטיפית.
טיפול בהפרעה
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי העיקרי הוא טיפול בתרופות מקבוצת חוסמי הסרוטונין אך במידת הצורך ישנן אף תרופות אחרות. שילוב של טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי בשורשי ההפרעה הנפשית או בשינויים התנהגותיים של דפוסי הפעולות החוזרות על עצמן יעיל ביותר.
טיפול היפנוטי-קוגניטיבי-התנהגותי: יש צורך לערער את הדפוס האוטומטי של כל התהליך האובססיבי ע"י חשיפה הדרגתית לאותו מצב ממנו האדם חרד. למשל להושיט יד לשלום לאדם אחר מבלי לפחוד שיחלה. הדבר נעשה בהדרגה ובקצב המתאים לאדם הסובל, לאופיו ולרמת המוטיבציה שהוא מגלה. ההתקדמות מתבצעת בשלבים למן הדפוסים הבעייתיים הקלים יותר דרך הקשיים הבינוניים ועד לדפוסים הקשים ביותר.
לעתים קרובות אני משתדל להתחיל באימון בהרפיה קלה עד עמוקה ע"מ למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו להירגע. בהמשך אנו מזהים את כל אזורי
המתח והחרדה ולומדים להפחית מעוצמתן למינימום או להכחדתן לגמרי. בהמשך ניתן לשלב בין המאורע המאיים לבין הפחתת החרדה במצב של היפנוזה (מה שנקרא גם 'דמיון מודרך היפנוטי') ולאחר שהאדם הצליח לבצע זאת בדמיון הוא יכול ומוכן "להסתכן" ולבצע זאת במציאות. ברוב המקרים כאשר מגיעים למצב כזה, הסתברות ההצלחה גבוהה.
