קשיים בתחום המיני הקשר המיני האינטימי מהווה פן חשוב בזוגיות שבין גבר לאישה. באופן אידיאלי זהו בעצם ביטוי גופני-חושני של האהבה שבין השניים. משום כך ברור שהוא בעל חשיבות עצומה עבורם ומגבלה מינית כלשהי ביניהם מהווה בעיה מטרידה ביותר שאסור להתעלם ממנה לאורך זמן. קושי מיני יכול להתפתח באנשים שלא נמצאים בקשר זוגי קבוע. אמנם ישנם קשיים מיניים הנובעים מחוסר איזון במערכות פיזיות שונות בגוף ודורשים התערבות רפואית אך כאן אנו מתמקדים בעיקר במרכיבים הפסיכולוגיים של הקשיים הללו הניתנים לפתרון בסיוע טיפול פסיכולוגי.
להלן ההפרעות האופייניות בתחום זה: נשים: - העדר אורגזמה כלל או קושי רב להגיע לאורגזמה - כאבים בעת קיום יחסי המין - תחושות גועל ופחד מאקט החדירה - חוסר תשוקה מינית גברים: - חוסר זקפה - הפסקת הזקפה מיד עם החדירה או זמן קצר לאחריה - שפיכה מוקדמת או מאוחרת מדי - גועל או פחד מן האיבר הנשי הטיפול בקשיי תפקוד מיני: תחילה יש לאתר את שורש הקשיים - האם היא נובעת מעברם של המטופל או המטופלת? האם קיים שיבוש בזוגיות? מריבות תכופות רגשות שליליים וכיו"ב. נשים מתלוננות לעתים על ירידה בחשק המיני שסיבותיו שונות החל מהשקעה רבה בגידול הילדים ("עכשיו אני אימא ולא מאהבת"), עומס חיי היום יום ("הוא לא עוזר לי בכלל אז איך אני יכולה?"), מעורבות גבוהה בעבודה ("אני חוזרת מתה. רוצה רק לשים את הראש ולישון."), איבוד האינטימיות הזוגית ("הוא עסוק בענייניו ואני בשלי אז מה נשאר?") וגורמים אחרים. גברים מתלוננים על חששות מכישלון בתפקוד הגברי, על החשש שאינם מענגים את האישה מספיק ("מה אני איזה דון ז'ואן צעיר? אני בקושי גומר את החודש..."), על עייפות רבה שמפחיתה מן החשק המיני ("בלילה בקושי יש לי כוח לראות חדשות אז גם את זה?"), עלבון מתמשך ותסכול ("תמיד היא לא רוצה אז נמאס לי לבקש, כמה אפשר?") ועוד. מחקרים מראים שטיפול מיני הבוחן את הבעייה מילדות ועד בגרות בתוספת תרגולים התנהגותיים המבוססים על הלקחים שהופקו במסגרת השיחות (של כל אחד מבני הזוג בנפרד או שניהם יחד) מעלים את הסיכוי להטבת התפקוד. חיזוק האינטימיות הרגשית בין בני הזוג והיכולת לדבר בגלוי וללא מחיצות על כל דבר ובמיוחד בתחום המיני ("אני אוהבת שאתה נוגע בי כאן ולא כאן...") מחזק את הפתיחות ביניהם ומחזיר את המיניות לקדמותה ולעתים טוב יותר משהיה אי פעם. הפרעות בתחום המיני רווחות גם אצל גבר או אשה שאינם בקשר זוגי קבוע ומתמשך ואז כמובן שהטיפול מתמקד באדם עצמו. יתכן כי עצם הקושי למצוא בן או בת זוג נעוץ בפחדים הקשורים בתחום המיני (מובן שיש עוד סיבות וזו רק אחת האפשרויות). כך מתבטאת החרדה אצל גברים למשל בפחד מדימוי הגוף, חשש שאינו גברי דיו, שתלטנות נשית פוטנציאלית, חשש שלא יתפקד אם יפגוש בחורה כלבבו וכו'. נשים נמנעות מתחושה מינית משום החשש "מה יגידו", פחד להתפס בעיני עצמה ובעיני הזולת כאשה זולה וזנותית, פחד להתאהב ואז לאחר קיום יחסי המין הבחור יסתלק, חשש להיפתח ולהשתחרר לאחר שהיא כבר התרגלה לחיות לבד ולהיות סגורה בתוך עצמה. לעתים אני מתרשם שיש צורך בתוספת טיפול רפואי-סקסולוגי ספציפי (המאפשר התערבות-התנהגותית יישומית, שימוש בתכשירים שונים, תרופות. זריקות וכו') ואז מומלץ לבני הזוג או למטופל\ת הבודד לפנות תחילה לגורם רפואי מתאים במקביל או לפני המשך הטיפול הנפשי. באופן כללי - במידה ובני הזוג או אחד מהם מצליחים להתגבר על הבושה והקושי לשתף אדם אחר בבעיותיהם האינטימיות ובמידה ויש להם מוטיבציה וקבלה הדדית לבצע את כל המטלות וההחלטות שאנו מקבלים במשותף בתהליך הטיפולי אין ספק שסיכויי ההצלחה עולים.
