מצב רוח ירוד ודיכאון
מצב רוח רע הוא תגובה מובנת וטבעית לאירועים מאכזבים, תסכולים חיצוניים, כישלונות ובאמת לא חסר... אנשים מתייסרים בשל מאורעות שקרו להם, בעקבות אירועים קשים כמו מוות במשפחה, פגיעה גופנית, הפסדים כספיים וכיו"ב. בתגובה הם חווים ירידה קיצונית במצב הרוח, ייאוש, תחושת חוסר אונים, מועקה. כל אלו מתבטאים גם במחושים גופניים שונים, התבודדות והתבצרות בתוך עצמם, אי חשק לעשות דבר, בכי בלתי פוסק ועוד. אבל ככל שהזמן חולף יפחתו תגובות אלו והם ישובו לעשתונותיהם כמאמר "הזמן הוא הרופא הטוב ביותר."
שונה מכך הוא הדיכאון שמתאפיין בהרגשה רעה לאורך תקופה לא קצרה. תחושת הדכאון אינה תואמת את האירועים שכביכול השפיעו או גרמו לה. זו תחושה מופרזת וקשה שאפילו מאורעות משמחים שמתרחשים עם הזמן אינם משפרים את ההרגשה ואת הדימוי העצמי. האדם מרגיש עצמו ככישלון, לא יוצלח, "אני לא שווה שום דבר." הוא מתמלא תחושת אשמה וכעס על העולם בכלל ובעיקר על עצמו. פעמים רבות חש המדוכא רע יותר בשעות הבוקר כאשר במהלך היום משתפרת מעט ההרגשה אך לא לגמרי. החשיבה מאד פסימית ("אפילו אם אתאמץ דבר לא יצליח לי"), הוא אינו מרוכז ומתקשה להתמקד אפילו בפעילויות פשוטות. עולות תחושות פיסיות לא נוחות עד קשות כמו כאבי ראש בטן ושרירים, חוסר תיאבון או עודף תיאבון, חולשה פיסית, קשיי שינה או שינה מרובה מדי.
ככל שהדיכאון נמשך השפעותיו פוגעות בתחומים אחרים מלבד באדם עצמו. נפגע הקשר הזוגי והמשפחתי, העבודה עלולה להשתבש וגם הקשרים החברתיים. נוצר מעין "מעגל קסמים" בו האדם המדוכא נפגע וסובל במישורים שונים וכתוצאה מכך גובר הדיכאון וחוזר חלילה.
ניסיונות כושלים לטפל בדיכאון לבד וללא שיתוף פסיכולוג או פסיכיאטר עלולות להסתיים בתוצאות לא אחראיות דוגמת הידרדרות להתמכרויות שונות כמו שימוש באלכוהול, סמים, הימורים ועוד. כאשר רמת הדיכאון גבוהה במיוחד עלולות להופיע מחשבות אובדניות אותן מסתיר האדם הסובל מדיכאון מסביבתו האוהבת והמודאגת ממצבו. לכן חשוב לא להסס ולפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר.
מאפייני הדיכאון :
- עצבות קשה
- בעיות ריכוז וזיכרון
- עייפות, תנועות איטיות, חוסר מנוחה
- תחושת אומללות, שכחה מוגזמת
- נטייה לבכות עם או בלי סיבה
- חוסר החלטיות
- חוסר התלהבות וחשק
- פסיביות והסתגרות בתוך עצמו
- שינה ממושכת או חוסר שינה
- מצב רוח ירוד ועצוב שנמשך שבועות
-במקרים קשים – הזנחת ההופעה החיצונית (בגדים,מקלחת וכו')
-חוסר רצון והעדר חשק ללכת לעבודה
הגורמים הנפשיים לדיכאון:
מבחינה פסיכולוגית קשור הדיכאון באירועי עבר ובתהליכים פנימיים שחלקם לא מודעים הגוררים את התופעות הדיכאוניות. הרבה פעמים ישנם הסברים רציונאליים לדכאון ("עזבתי את חברה שלי", "הבוס שאני אוהב נפטר" וכיו"ב) אבל כל אלו הנם "טריגרים" לתהליכים עמוקים יותר בחלקם בלתי מודעים. במהותם הם בעצם תגובות לקשיים פנימיים שיש צורך לחשוף אותם ולטפל בהם כדי להיחלץ מן הדיכאון. לעתים קרובות חש החולה הדיכאוני רגשות עזים בעיקר של כעס כלפי דמויות בעלות משמעות בחייו (למשל אבא או אימא אך גם אנשים אחרים כמו מורה סמכותי מדי ועוד) אך אינו מבטא אותם אלא "כולא" אותם בתוכו וכתוצאה מכך מתפתחת תחושת הדכאון הקשה.
הדיכאון יכול במקרים אחרים להיות קשור גם לרגשות עמוקים אחרים כמו תוקפנות, שנאה ועוינות שרק במהלך טיפול נאות נזכר המטופל בהם ומבין כיצד מתקשר הדיכאון לתחושות אלו וכתוצאה מכך יכול להתמודד ו"לנצח" הן את הרגשות הללו והן את הדיכאון.
הדיכאון הוא בעיה הפוגעת בתחומי חיים רבים. הוא יכול להיות דיכאון קל יחסית, בינוני או חמור. בהרבה מקרים ניתן לטפל בו ביעילות ולשפר מאד את מצב הרוח ואת איכות החיים. גורמי מתח ותקופות מעבר משמעותיות בחיים, כמו מוות של אדם קרוב או פיטורין, עלולים לגרום להתפרצות הדיכאון אך גם גורמים חבויים ולא ברורים במבט ראשון יכולים להוביל לתחושות צער עמוק, ירידה דראסטית בביטחון העצמי והסתגרות בתוך עצמו או עצמה.
ההבדל בין צער לדיכאון:
בצער או אבל, עמוק ככל שיהיה, קיים אובדן ממשי של אדם אהוב, פרידה מבן זוג או תחושת פגיעה בשל משהו שקרה באמת במציאות. בדיכאון לא קיים בעצם אובדן ממשי או שהאובדן הממשי קטן אובייקטיבית מההתפרצות הרגשית שנלוותה אליו. למשל, אדם שלא התקבל למקום עבודה אותו מאד רצה נפגע ונעלב עד עמקי נשמתו ותקופה ארוכה הסתגר בביתו עד שבהמלצת בני משפחתו הגיע לטיפולי והצליח להבין ולצאת מן המצב. האובדן האמיתי הוא אובדן פנימי לא מודע. אובדן תחושת הביטחון האישית ותחושת דחייה, הנמכה רבה בהערכה העצמית ותחושה שאינו שווה. המקרה שקרה אינו אלא "הזדמנות" נאותה לדכאון להתפרץ.
המרכיב הרפואי של הדכאון
כבכל טיפול רפואי, יש לשלול קודם כל את כל הגורמים הפיזיולוגיים שעשויים להיות מקור לבעיה (כלומר גורמים אורגניים או ליקויים נוירולוגיים ולא רק גורמים פסיכולוגיים-פסיכיאטריים). במידה ונשללה כל בעיה הנוגעת למחלה פיסית ניתן להסיק כי הדיכאון בעל רקע נפשי כלומר מדובר בקושי רגשי כפי שתיארנו קודם.
בתחושות הדיכאון נמצא כי במקרים לא מעטים קיימת תשתית ביולוגית מוחית בשורשי הדיכאון או כתופעה נלווית אליו. המחקר המודרני מצא כי לדיכאון יש באופן ברור (בשונה מהפרעות נפשיות אחרות) מקור ביולוגי ולא רק פסיכולוגי. שינויים כימיים במוח משפיעים על מצב הרוח ועל תהליכי החשיבה. בנוסף, מחלות כרוניות קשות כמו מחלות לב או סרטן, עלולות להיות מלוות גם הן בדיכאון.
נראה שיש לדיכאון גם היבט תורשתי אך הוא אינו ברור וחד משמעי בקרב בני משפחות שונות. ישנם אנשים שנמצאים בסיכון רב יותר לתגובה דיכאונית ואחרים שנמצאים בסיכון נמוך יותר גם אם הם בני אותה משפחה מורחבת שבה ידוע על אנשים שסבלו או סובלים מן התופעה.
הטיפול בדיכאון
הטיפול בדיכאון ע"פ הגישה האינטגרטיבית משלב את שלושת המרכיבים כפי שתיארנו כבר (ר' טיפול בחרדה). יש לזכור כי בהרבה מקרים הטיפול האופטימאלי יהיה זה הקושר את השיחות טיפוליות עם טיפול תרופתי כפי שהסברנו בחלק מגורמי הדיכאון. זו הפרוצדורה הטובה ביותר המשיגה את התוצאות הטובות ביותר. נדגיש יחד עם זאת כי הדבר לא בהכרח נכון לכל סובל וניתן בהרבה מקרים להיפטר מן הדיכאון ללא כל צורך בתרופות.
כאמור, ביטויי הדיכאון הינם סימפטומים לבעיה עמוקה יותר ובה יש לטפל. כעס, ביקורת בלתי מתפשרת,תחושת אשמה, תחושת חרטה והענשה עצמית הנן מן הסיבות העיקריות של הדיכאון ומופנות על ידי האדם כלפי עצמו במקום כלפי מישהו אחר שאסור לכעוס עליו (או להשפיל אותו או להעניש אותו) מאחר והוא או היא מהווים דמויות חשובות בחייו. המטרה היא לחשוף את הדינמיקה הזו וכך לאפשר לו לשלוט ברגשותיו ובכך לסייע בהתמודדות עם הדיכאון.
לעתים הדיכאון מסמל תחושת חוסר אונים. ("אני לא יודע מה לעשות." "אני לא שווה כלום." "אני לא יכול להחליט מה אני רוצה וגם לא מגיע לי להחליט"). חוסר אונים זה נובע מן המתח הנוצר בין רמת השאיפות של האדם לבין חוסר יכולתו להגשימן. האדם המדוכא לומד להסתדר איכשהו עם חוסר היוזמה והפסיביות שלו וכך מתנהל בחיים פחות או יותר מבלי לראות אור בקצה המנהרה. שינוי באמונות הפנימיות שלו כלפי עצמו וכלפי חייו והחלפתן במחשבות יעילות יותר יתרום להתמודדות יעילה יותר במצב. למשל במקום המחשבה "אני לא אצליח" להחליף במחשבה "בוא ננסה את הדרך הזו ונראה מה יהיה..."
האדם הדיכאוני נמצא במעין מעגל קסמים - רואה עצמו ככישלון, לא מסוגל לבצע מטלות ופעולות שונות. דבר זה משפיע עליו ומפחית עוד יותר את מצב-רוחו ואת דימויו העצמי וחוזר חלילה. לכן לעתים עדיף "להתעלם" מכל הרקע לקשיים ופשוט להציב בפניו משימות המתאימות לו במצבו באופן שיתאמץ מעט אך יצליח בביצוע. הצלחה כזו תעלה את מצב רוחו והוא יוכל בהמשך להתמודד עם מטלות מורכבות יותר וכך לשבור את המעגל ההרסני ולצאת מן הדיכאון.
כפי שתיארנו קודם, במקרים רבים ישנה גם תשתית גופנית מוחית לדיכאון ולפיכך לאחר התרשמות קצרה אני מציע למטופלים (כאשר לעתים איני סבור שיש צורך בכך) שילוב של טיפול תרופתי מתאים יחד עם הטיפול בשיחות. המחקר המדעי בטיפול בדיכאון הראה בבירור כי שילוב זה יעיל יותר מכל שיטה בנפרד (דהיינו טיפול פסיכולוגי לבדו או טיפול תרופתי לבדו).
שונה מכך הוא הדיכאון שמתאפיין בהרגשה רעה לאורך תקופה לא קצרה. תחושת הדכאון אינה תואמת את האירועים שכביכול השפיעו או גרמו לה. זו תחושה מופרזת וקשה שאפילו מאורעות משמחים שמתרחשים עם הזמן אינם משפרים את ההרגשה ואת הדימוי העצמי. האדם מרגיש עצמו ככישלון, לא יוצלח, "אני לא שווה שום דבר." הוא מתמלא תחושת אשמה וכעס על העולם בכלל ובעיקר על עצמו. פעמים רבות חש המדוכא רע יותר בשעות הבוקר כאשר במהלך היום משתפרת מעט ההרגשה אך לא לגמרי. החשיבה מאד פסימית ("אפילו אם אתאמץ דבר לא יצליח לי"), הוא אינו מרוכז ומתקשה להתמקד אפילו בפעילויות פשוטות. עולות תחושות פיסיות לא נוחות עד קשות כמו כאבי ראש בטן ושרירים, חוסר תיאבון או עודף תיאבון, חולשה פיסית, קשיי שינה או שינה מרובה מדי.
ככל שהדיכאון נמשך השפעותיו פוגעות בתחומים אחרים מלבד באדם עצמו. נפגע הקשר הזוגי והמשפחתי, העבודה עלולה להשתבש וגם הקשרים החברתיים. נוצר מעין "מעגל קסמים" בו האדם המדוכא נפגע וסובל במישורים שונים וכתוצאה מכך גובר הדיכאון וחוזר חלילה.
ניסיונות כושלים לטפל בדיכאון לבד וללא שיתוף פסיכולוג או פסיכיאטר עלולות להסתיים בתוצאות לא אחראיות דוגמת הידרדרות להתמכרויות שונות כמו שימוש באלכוהול, סמים, הימורים ועוד. כאשר רמת הדיכאון גבוהה במיוחד עלולות להופיע מחשבות אובדניות אותן מסתיר האדם הסובל מדיכאון מסביבתו האוהבת והמודאגת ממצבו. לכן חשוב לא להסס ולפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר.
מאפייני הדיכאון :
- עצבות קשה
- בעיות ריכוז וזיכרון
- עייפות, תנועות איטיות, חוסר מנוחה
- תחושת אומללות, שכחה מוגזמת
- נטייה לבכות עם או בלי סיבה
- חוסר החלטיות
- חוסר התלהבות וחשק
- פסיביות והסתגרות בתוך עצמו
- שינה ממושכת או חוסר שינה
- מצב רוח ירוד ועצוב שנמשך שבועות
-במקרים קשים – הזנחת ההופעה החיצונית (בגדים,מקלחת וכו')
-חוסר רצון והעדר חשק ללכת לעבודה
הגורמים הנפשיים לדיכאון:
מבחינה פסיכולוגית קשור הדיכאון באירועי עבר ובתהליכים פנימיים שחלקם לא מודעים הגוררים את התופעות הדיכאוניות. הרבה פעמים ישנם הסברים רציונאליים לדכאון ("עזבתי את חברה שלי", "הבוס שאני אוהב נפטר" וכיו"ב) אבל כל אלו הנם "טריגרים" לתהליכים עמוקים יותר בחלקם בלתי מודעים. במהותם הם בעצם תגובות לקשיים פנימיים שיש צורך לחשוף אותם ולטפל בהם כדי להיחלץ מן הדיכאון. לעתים קרובות חש החולה הדיכאוני רגשות עזים בעיקר של כעס כלפי דמויות בעלות משמעות בחייו (למשל אבא או אימא אך גם אנשים אחרים כמו מורה סמכותי מדי ועוד) אך אינו מבטא אותם אלא "כולא" אותם בתוכו וכתוצאה מכך מתפתחת תחושת הדכאון הקשה.
הדיכאון יכול במקרים אחרים להיות קשור גם לרגשות עמוקים אחרים כמו תוקפנות, שנאה ועוינות שרק במהלך טיפול נאות נזכר המטופל בהם ומבין כיצד מתקשר הדיכאון לתחושות אלו וכתוצאה מכך יכול להתמודד ו"לנצח" הן את הרגשות הללו והן את הדיכאון.
הדיכאון הוא בעיה הפוגעת בתחומי חיים רבים. הוא יכול להיות דיכאון קל יחסית, בינוני או חמור. בהרבה מקרים ניתן לטפל בו ביעילות ולשפר מאד את מצב הרוח ואת איכות החיים. גורמי מתח ותקופות מעבר משמעותיות בחיים, כמו מוות של אדם קרוב או פיטורין, עלולים לגרום להתפרצות הדיכאון אך גם גורמים חבויים ולא ברורים במבט ראשון יכולים להוביל לתחושות צער עמוק, ירידה דראסטית בביטחון העצמי והסתגרות בתוך עצמו או עצמה.
ההבדל בין צער לדיכאון:
בצער או אבל, עמוק ככל שיהיה, קיים אובדן ממשי של אדם אהוב, פרידה מבן זוג או תחושת פגיעה בשל משהו שקרה באמת במציאות. בדיכאון לא קיים בעצם אובדן ממשי או שהאובדן הממשי קטן אובייקטיבית מההתפרצות הרגשית שנלוותה אליו. למשל, אדם שלא התקבל למקום עבודה אותו מאד רצה נפגע ונעלב עד עמקי נשמתו ותקופה ארוכה הסתגר בביתו עד שבהמלצת בני משפחתו הגיע לטיפולי והצליח להבין ולצאת מן המצב. האובדן האמיתי הוא אובדן פנימי לא מודע. אובדן תחושת הביטחון האישית ותחושת דחייה, הנמכה רבה בהערכה העצמית ותחושה שאינו שווה. המקרה שקרה אינו אלא "הזדמנות" נאותה לדכאון להתפרץ.
המרכיב הרפואי של הדכאון
כבכל טיפול רפואי, יש לשלול קודם כל את כל הגורמים הפיזיולוגיים שעשויים להיות מקור לבעיה (כלומר גורמים אורגניים או ליקויים נוירולוגיים ולא רק גורמים פסיכולוגיים-פסיכיאטריים). במידה ונשללה כל בעיה הנוגעת למחלה פיסית ניתן להסיק כי הדיכאון בעל רקע נפשי כלומר מדובר בקושי רגשי כפי שתיארנו קודם.
בתחושות הדיכאון נמצא כי במקרים לא מעטים קיימת תשתית ביולוגית מוחית בשורשי הדיכאון או כתופעה נלווית אליו. המחקר המודרני מצא כי לדיכאון יש באופן ברור (בשונה מהפרעות נפשיות אחרות) מקור ביולוגי ולא רק פסיכולוגי. שינויים כימיים במוח משפיעים על מצב הרוח ועל תהליכי החשיבה. בנוסף, מחלות כרוניות קשות כמו מחלות לב או סרטן, עלולות להיות מלוות גם הן בדיכאון.
נראה שיש לדיכאון גם היבט תורשתי אך הוא אינו ברור וחד משמעי בקרב בני משפחות שונות. ישנם אנשים שנמצאים בסיכון רב יותר לתגובה דיכאונית ואחרים שנמצאים בסיכון נמוך יותר גם אם הם בני אותה משפחה מורחבת שבה ידוע על אנשים שסבלו או סובלים מן התופעה.
הטיפול בדיכאון
הטיפול בדיכאון ע"פ הגישה האינטגרטיבית משלב את שלושת המרכיבים כפי שתיארנו כבר (ר' טיפול בחרדה). יש לזכור כי בהרבה מקרים הטיפול האופטימאלי יהיה זה הקושר את השיחות טיפוליות עם טיפול תרופתי כפי שהסברנו בחלק מגורמי הדיכאון. זו הפרוצדורה הטובה ביותר המשיגה את התוצאות הטובות ביותר. נדגיש יחד עם זאת כי הדבר לא בהכרח נכון לכל סובל וניתן בהרבה מקרים להיפטר מן הדיכאון ללא כל צורך בתרופות.
כאמור, ביטויי הדיכאון הינם סימפטומים לבעיה עמוקה יותר ובה יש לטפל. כעס, ביקורת בלתי מתפשרת,תחושת אשמה, תחושת חרטה והענשה עצמית הנן מן הסיבות העיקריות של הדיכאון ומופנות על ידי האדם כלפי עצמו במקום כלפי מישהו אחר שאסור לכעוס עליו (או להשפיל אותו או להעניש אותו) מאחר והוא או היא מהווים דמויות חשובות בחייו. המטרה היא לחשוף את הדינמיקה הזו וכך לאפשר לו לשלוט ברגשותיו ובכך לסייע בהתמודדות עם הדיכאון.
לעתים הדיכאון מסמל תחושת חוסר אונים. ("אני לא יודע מה לעשות." "אני לא שווה כלום." "אני לא יכול להחליט מה אני רוצה וגם לא מגיע לי להחליט"). חוסר אונים זה נובע מן המתח הנוצר בין רמת השאיפות של האדם לבין חוסר יכולתו להגשימן. האדם המדוכא לומד להסתדר איכשהו עם חוסר היוזמה והפסיביות שלו וכך מתנהל בחיים פחות או יותר מבלי לראות אור בקצה המנהרה. שינוי באמונות הפנימיות שלו כלפי עצמו וכלפי חייו והחלפתן במחשבות יעילות יותר יתרום להתמודדות יעילה יותר במצב. למשל במקום המחשבה "אני לא אצליח" להחליף במחשבה "בוא ננסה את הדרך הזו ונראה מה יהיה..."
האדם הדיכאוני נמצא במעין מעגל קסמים - רואה עצמו ככישלון, לא מסוגל לבצע מטלות ופעולות שונות. דבר זה משפיע עליו ומפחית עוד יותר את מצב-רוחו ואת דימויו העצמי וחוזר חלילה. לכן לעתים עדיף "להתעלם" מכל הרקע לקשיים ופשוט להציב בפניו משימות המתאימות לו במצבו באופן שיתאמץ מעט אך יצליח בביצוע. הצלחה כזו תעלה את מצב רוחו והוא יוכל בהמשך להתמודד עם מטלות מורכבות יותר וכך לשבור את המעגל ההרסני ולצאת מן הדיכאון.
כפי שתיארנו קודם, במקרים רבים ישנה גם תשתית גופנית מוחית לדיכאון ולפיכך לאחר התרשמות קצרה אני מציע למטופלים (כאשר לעתים איני סבור שיש צורך בכך) שילוב של טיפול תרופתי מתאים יחד עם הטיפול בשיחות. המחקר המדעי בטיפול בדיכאון הראה בבירור כי שילוב זה יעיל יותר מכל שיטה בנפרד (דהיינו טיפול פסיכולוגי לבדו או טיפול תרופתי לבדו).
