הפרעת האכילה קשורה רובה ככולה בקשיים נפשיים לעתים קשים יותר ולעתים קשים פחות. מוקד ההפרעה הוא כביכול באוכל, אך הסיבות העמוקות לעיוותי האכילה נעוצות בכל תחומי החיים של הסובלים (ובעיקר הסובלות מכך) - סיבות גופניות וסיבות נפשיות. הפרעת האכילה אופיינית בדר"כ לנערות בגיל ההתבגרות אך יכולים ללקות בה גם נערים נשים ואף גברים. סימנים להפרעת אכילה: הרבה פעמים מדווחים ההורים כי קשה מאד לאתר את הבעיה משום שהבת הסובלת מסתירה אותה היטב, מתכחשת לכל בירור ענייני וגם אין סימפטומים אחרים מחשידים למעט אלו הקשורים באוכל. היא לומדת רגיל, יש לה חברות וחברים והיא מתפקדת היטב. יחד עם זאת, ניתן להבחין בשינויי הרגלים הקשורים לאוכל - אכילה מוגברת או מצומצמת, דיאטות חמורות, משקל הולך ופוחת, הקאות, שימוש במשלשלים ומוזרויות נוספות. סימנים אלו בתוספת לעצבנות ומתח יכולים להדליק נורת אזהרה שמשהו כאן טעון בירור דחוף. עניין האכילה הופך להיות מרכזי בחייה של הנערה או האישה הצעירה הסובלת ממנה. אורח חייה וכל אישיותה מותנים בזאת והיא מנסה בכל כוחה "לרצות" את ההפרעה ולציית לה. יש והיא מנסה "למרוד" כנגדה ולהשתלט עליה אך ללא הצלחה מרובה. בעלי הפרעת אכילה מתארים את מצבם כחוסר אונים הכופה עליהם צורך עז בשליטה. מאחר ואין הם מסוגלים להתמודד ולשלוט בעולמם הרגשי והיצרי הרי שהשליטה באכילה מיועדת להתגבר על מנגנון גופני טבעי וכך מעניקה תחושת התעלות של הישג אדיר ושליטה כביכול בחייהם. הפרעת האכילה משמשת בעצם הגנה כנגד העולם המקיף את הנערה. על ההבדלים בין הפרעות האכילה השונות כמו אנורקסיה נרבוזה, בולימיה, אכילה כפייתית וכיו"ב ניתן לקרוא באינטרנט או בספרים אחרים ואיני מפרטם במסגרת זו.
באופן גס ניתן לחלק את הסובלים מהפרעות אכילה לשניים: הפרעות אכילה "קלות" - בהם ניתן לטפל בקליניקה ובכך אתמקד יותר. הפרעות אכילה קשות – כאן הטיפול חייב להיות מערכתי הכולל מעקב רפואי ופסיכיאטרי, יעוץ והדרכה למשפחה, התערבות עובד\ת סוציאלי בתחומים הרלוונטיים, טיפול ע"י דיאטנית וכמובן עזרה פסיכולוגית לפרט הסובל ולמשפחתו. טיפול כזה נעשה בדר"כ בבי"ח עם צוות מיוחד המתמחה בהפרעות אכילה. הטיפול בהפרעות אכילה: הפרעות אכילה "קלות" – הסימן החשוב ביותר הוא מידת המוטיבציה של הפונה והעובדה כי הגיעה לטיפול מרצונה וללא לחץ סביבתי עז מדי. לטיפולי הגיעו מספר נשים צעירות לאחר שרות צבאי ושרות לאומי ומספר נערות בגיל ההתבגרות שאף אחד לא איתר את בעייתן אלא הן לבדן חפצו להשתחרר מן המצוקה הנוראה הזו. המחקר בהפרעות אכילה הראה כי בדר"כ מדובר בבנות פרפקציוניסטיות המאמינות באמת ובתמים שההינזרות מאכילה תיטיב עמן. הן מתאפיינות בכוח רצון אדיר ונחישות רבה להשיג שליטה מקסימאלית בחייהן. יכולתן לשלוט במה שייכנס או לא ייכנס לפיהן הוא אות להתגברות מושלמת על היצרים. הפרעה קלה היא זו שאינה מצריכה התערבות מומחים אחרים מן התחום. הירידה במשקל לא הגיעה למימדים מדאיגים ואין עדיין נזק למערכות גופניות אחרות. בולמוסי האכילה קיימים אך ניתן לשלוט בהם וכיו"ב. יתכן שבמהלך הטיפול ניתן לשקול שילוב בעלי מקצוע אחרים (למשל פסיכיאטר שיסייע בפן התרופתי או דיאטנית שתציע לה תוכנית מתאימה לעלייה במשקל) אך אין בכך דחיפות עליונה שכן חייה של הסובלת אינם עומדים בסכנה.
פעמים אחדות נתקלתי בנשים בעלות הפרעת אכילה אשר חשות כי קיים קשר מסוים בין הפרעתן לתכנים פסיכולוגיים הקשורים בילדותן, ליחסיהן עם ההורים או אחיותיהן והרצון האובססיבי שלהן להיות למשל, "יפה ומושכת כמו אימא לפחות." ישנן נשים שעברו התעללות מינית בילדותן ועל ידי הימנעות מאכילה מצליחות להסוות את אפיוניהן הנשיים ככל האפשר. רק טיפול זהיר ומלא התחשבות מאפשר להן לברר את עוצמת הקשר בין הפרעת האכילה לטראומות מן העבר או להערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף לקוי. במהלך הטיפול יש להתייחס לכל הרבדים המשתתפים בהפרעה – תכנים פסיכולוגיים ש"התעוותו" במהלך השנים, דפוסי חשיבה שגויים שיש לשנות, שינוי בדימוי העצמי והפניית הקשב גם למתרחש בעולם מעבר לעצמה ולמשקלה, עידוד פעילות פיסית וכו'.
טיפול באמצעות היפנוזה: השימוש בטכניקות היפנוטיות במסגרת הטיפול יכול לסייע למטופלים אנורקטיים ובולימיים לעתים כטכניקה עיקרית או ככלי נילווה לשיחות שהן עיקר הטיפול. טיפול כזה יכול להקל על שינויים בדפוסי החשיבה ובקביעת מטלות התנהגותיות שראוי לבצע. לכל מטופל יש לבחור את דרך הטיפול המתאימה לו והשוני מאחד לשני מגוון. ניתן למשל לעודד דרך היפנוזה תיאבון למאכלים מסוימים, אכילת כמות מזון רבה יותר ברמת הדמיון ואח"כ במציאות ועוד אפשרויות. המחקר בתחום הראה כי שילוב של דמיון מודרך במסגרת עיצוב מחדש של ההתנהגות הקשורה באכילה מקל גם על הפנמת השינויים.