אינטואיציה
בתרבותנו ההתייחסות לאינטואיציה עמומה ולא מחמיאה במיוחד. רבים רואים בה משהו מסתורי, בלתי מוסבר ובלתי מדויק. פרויד סבר כי "זו אילוסיה לצפות למשהו מן האינטואיציה." חוקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה המחקרית מוכיחים כי התבססות על האינטואיציה מתעלמת באופן שיטתי מחלקי אינפורמציה רבים ומובילה להחלטות שגויות (והחוקר הבולט ביותר הוא פרופ' ד. כהנמן חתן פרס נובל שהייתה לי גם הזכות ללמוד אצלו). עם זאת קיימים רבדים אחרים של חיי היומיום בהן ההשענות על אינטואיציה עדיפה ומעשירה את האדם באפשרויות החלטה שאחרת לא היה מגיע אליהן.
התיאוריה המדעית הקוגניטיבית מניחה כי אנשים מעבדים אינפורמציה בשתי מערכות עצמאיות המתפקדות בנפרד אך גם נמצאות בקשר גומלין ביניהן. מערכת 1 - מהירה המבוססת על תהליכים אוטומטיים, תקשורת אסוציאטיבית פעילות מתפשטת לכל אפשרות וכוון. יעילה מאד אך בלתי גמישה. מערכת 2 – איטית יותר, מבוססת על תהליכים מבוקרים, חוקים סימבוליים הנשענים על הגיון. מערכת זו אינה יעילה יחסית אך מאד גמישה. הממצאים המחקריים מזהים את מע' 1 כקשורה לאינטואיציה ואת מע' 2 כקשורה לשיפוט רציונאלי. (לדוגמא : מה יותר מסוכן, לטוס או לנסוע במכונית? כאן ניתן מיד לזהות את פעולת שתי המערכות. הקורא מוזמן להתעמק בכך מבלי שאפרט יותר מדי... ).
מחקרים בשנים האחרונות מראים כי אנשים המעריכים את האינטואיציה שלהם כחיובית ויעילה נמצאים במתאם טוב יותר עם הערכה עצמית חיובית ולעומתם אנשים בעלי דעה נמוכה או שלילית לגבי האינטואיציה שלהם בעלי הערכה עצמית נמוכה. מידת הביטחון בשיפוט אינטואיטיבי תלויה בחלקה בקלות או בקושי של "שליפת" אינפורמציה ולכן תרגול המערכת חשוב ומסייע ל"התפתחות" האינטואיציה. כאשר קבלת ההחלטה מורכב ולא ברור אזי סביר להניח שהשיפוט האינטואיטיבי המהיר יתברר כשגוי ועל כן מומלץ להפעיל את מע' 2.
מחקרים מודרנים בתחום Social Cognitive Neuroscience בדקו את הקשר שבין אינטואיציה ללמידה מרומזת (implicit learning). למידה זו הנה אותה למידה הגורמת לשינויים התנהגותיים שיטתיים ואדפטיביים ללא תובנה מודעת באשר לטבע החוקים הנמצאים בשימוש. למידה כזו שונה מלמידה מפורשת (explicit learning) שהיא למידה רציונאלית-הגיונית (הקשורה גם במע' 2).
החוקרים מצאו דמיון בין למידה מרומזת לאינטואיציה ואף מיקומם הנו באותו איזור במוח (Basal Ganglia). נראה כי קיימים קשרים אמפיריים מוצקים בין פונקציות עצביות לתופעות אינטואיטיביות הכוללות תקשורת לא מילולית, התנסות רגשית ושימוש בשפה (שנבדקו, בין היתר, בחולי פרקינסון, Huntington disease וחולי אמנסיה מסוגים שונים).
האינטואיציה במובנה העמוק מוגדרת כקולו הפנימי של האדם והיא שונה מהאינטואיציה הקוגניטיבית שתוארה קודם. למעשה, יש כאן שימוש באותה מילה לתיאור שתי תופעות שונות לחלוטין ומכאן מתעורר הבילבול בין הפן המדעי לפן "האינטואיטיבי".
בהיבט הרוחני וה"בלתי מדעי" נחשבת האינטואיציה כדרך להתבטאותו של העצמי העמוק ביותר. ישנם המגדירים את האינטואיציה כ"אוזן של הנפש" המקשיבה לקולו של האלוהים (ויהיה זה מה שיהיה...). אחרים רואים בידיעה האינטואיטיבית את החוש השישי הנוסף לחמשת החושים המוכרים לנו. סוג של "טכניקה" לתקשורת אישית ופנימית נגישה ומיידית אם רק נניח לה להתבטא ונקשיב לה ללא חשש (ולפיכך התרגול חשוב ביותר). מעין מכ"ם פנימי המנחה את תנועתנו במסלול החיים. אותו קול המציין בתוכנו בזה הרגע אם מלים אלו נכונות או לא.
כך נחשבת האינטואיציה לידיעה דרך החוויה. דרך ההוויה (being) ולא דרך הראש (Mind ). זו ידיעה ה"נופלת" עלינו באופן אוטומטי ולעתים אפילו ללא הכנה או "הזמנתה" מראש. יכולתנו להשתמש בצורה מושכלת בכשרים האינטואיטיביים שלנו מסייעת לנו לחיות את חיינו בצורה טובה יותר. הדגש הוא על שימוש מושכל באינטואיציה. שימוש מופרז בה רומז יותר על השתלטות הרגשות ולא באמת על הקשבה לקול הפנימי. לעתים יש להעדיף את ההתייחסות הרציונאלית וההגיונית על פני תחושת הבטן היכולה להטעות אותנו לחלוטין (במיוחד נכון הדבר במקרים של משא ומתן שעלול להסתיים בהפסד כספי, הרפתקנות שלא לצורך, קונפליקט בעל פן משפטי וכיו"ב). גם במקרים כאלה יש מקום להקשיב לאינטואיציה שלך אך האמנות היא לדעת ולהחליט איזה קול חשוב יותר במקרה המסוים אותו אתה חווה ברגע זה.
אבל ברוב ענייני היומיום ובמיוחד בעולם ההחלטות הרגשיות, האישיות והנוגעות ליחסים עם אנשים אחרים מומלץ להתחשב באינטואיציה לשמוע אותה או לתקשר עמה בדרך האופיינית לכל אחד ע"פ שיטתו הוא. אחד המאפיינים הבולטים של האינטואיציה היא מהירותה. היא מתקבלת בהבזק של רגע ומקיפה את השדה הנדון כולו באופן המציג תמונה ברורה ונרחבת. היא אינה פועלת על סמך הסקת מסקנות, סיבה ותוצאה ומאפשרת לנו לעתים אפילו למצוא אמיתות חדשות בסיטואציות נושנות ומוכרות עליהן חשבנו פעמים רבות ולא מצאנו מוצא ראוי.
בחרתי מתוך "ספר הטאו של לאו-צה" (בתרגומו הנפלא של נסים אמון) קטע היכול להעביר לדעתי את "הווייתה" של האינטואיציה :
התיאוריה המדעית הקוגניטיבית מניחה כי אנשים מעבדים אינפורמציה בשתי מערכות עצמאיות המתפקדות בנפרד אך גם נמצאות בקשר גומלין ביניהן. מערכת 1 - מהירה המבוססת על תהליכים אוטומטיים, תקשורת אסוציאטיבית פעילות מתפשטת לכל אפשרות וכוון. יעילה מאד אך בלתי גמישה. מערכת 2 – איטית יותר, מבוססת על תהליכים מבוקרים, חוקים סימבוליים הנשענים על הגיון. מערכת זו אינה יעילה יחסית אך מאד גמישה. הממצאים המחקריים מזהים את מע' 1 כקשורה לאינטואיציה ואת מע' 2 כקשורה לשיפוט רציונאלי. (לדוגמא : מה יותר מסוכן, לטוס או לנסוע במכונית? כאן ניתן מיד לזהות את פעולת שתי המערכות. הקורא מוזמן להתעמק בכך מבלי שאפרט יותר מדי... ).
מחקרים בשנים האחרונות מראים כי אנשים המעריכים את האינטואיציה שלהם כחיובית ויעילה נמצאים במתאם טוב יותר עם הערכה עצמית חיובית ולעומתם אנשים בעלי דעה נמוכה או שלילית לגבי האינטואיציה שלהם בעלי הערכה עצמית נמוכה. מידת הביטחון בשיפוט אינטואיטיבי תלויה בחלקה בקלות או בקושי של "שליפת" אינפורמציה ולכן תרגול המערכת חשוב ומסייע ל"התפתחות" האינטואיציה. כאשר קבלת ההחלטה מורכב ולא ברור אזי סביר להניח שהשיפוט האינטואיטיבי המהיר יתברר כשגוי ועל כן מומלץ להפעיל את מע' 2.
מחקרים מודרנים בתחום Social Cognitive Neuroscience בדקו את הקשר שבין אינטואיציה ללמידה מרומזת (implicit learning). למידה זו הנה אותה למידה הגורמת לשינויים התנהגותיים שיטתיים ואדפטיביים ללא תובנה מודעת באשר לטבע החוקים הנמצאים בשימוש. למידה כזו שונה מלמידה מפורשת (explicit learning) שהיא למידה רציונאלית-הגיונית (הקשורה גם במע' 2).
החוקרים מצאו דמיון בין למידה מרומזת לאינטואיציה ואף מיקומם הנו באותו איזור במוח (Basal Ganglia). נראה כי קיימים קשרים אמפיריים מוצקים בין פונקציות עצביות לתופעות אינטואיטיביות הכוללות תקשורת לא מילולית, התנסות רגשית ושימוש בשפה (שנבדקו, בין היתר, בחולי פרקינסון, Huntington disease וחולי אמנסיה מסוגים שונים).
האינטואיציה במובנה העמוק מוגדרת כקולו הפנימי של האדם והיא שונה מהאינטואיציה הקוגניטיבית שתוארה קודם. למעשה, יש כאן שימוש באותה מילה לתיאור שתי תופעות שונות לחלוטין ומכאן מתעורר הבילבול בין הפן המדעי לפן "האינטואיטיבי".
בהיבט הרוחני וה"בלתי מדעי" נחשבת האינטואיציה כדרך להתבטאותו של העצמי העמוק ביותר. ישנם המגדירים את האינטואיציה כ"אוזן של הנפש" המקשיבה לקולו של האלוהים (ויהיה זה מה שיהיה...). אחרים רואים בידיעה האינטואיטיבית את החוש השישי הנוסף לחמשת החושים המוכרים לנו. סוג של "טכניקה" לתקשורת אישית ופנימית נגישה ומיידית אם רק נניח לה להתבטא ונקשיב לה ללא חשש (ולפיכך התרגול חשוב ביותר). מעין מכ"ם פנימי המנחה את תנועתנו במסלול החיים. אותו קול המציין בתוכנו בזה הרגע אם מלים אלו נכונות או לא.
כך נחשבת האינטואיציה לידיעה דרך החוויה. דרך ההוויה (being) ולא דרך הראש (Mind ). זו ידיעה ה"נופלת" עלינו באופן אוטומטי ולעתים אפילו ללא הכנה או "הזמנתה" מראש. יכולתנו להשתמש בצורה מושכלת בכשרים האינטואיטיביים שלנו מסייעת לנו לחיות את חיינו בצורה טובה יותר. הדגש הוא על שימוש מושכל באינטואיציה. שימוש מופרז בה רומז יותר על השתלטות הרגשות ולא באמת על הקשבה לקול הפנימי. לעתים יש להעדיף את ההתייחסות הרציונאלית וההגיונית על פני תחושת הבטן היכולה להטעות אותנו לחלוטין (במיוחד נכון הדבר במקרים של משא ומתן שעלול להסתיים בהפסד כספי, הרפתקנות שלא לצורך, קונפליקט בעל פן משפטי וכיו"ב). גם במקרים כאלה יש מקום להקשיב לאינטואיציה שלך אך האמנות היא לדעת ולהחליט איזה קול חשוב יותר במקרה המסוים אותו אתה חווה ברגע זה.
אבל ברוב ענייני היומיום ובמיוחד בעולם ההחלטות הרגשיות, האישיות והנוגעות ליחסים עם אנשים אחרים מומלץ להתחשב באינטואיציה לשמוע אותה או לתקשר עמה בדרך האופיינית לכל אחד ע"פ שיטתו הוא. אחד המאפיינים הבולטים של האינטואיציה היא מהירותה. היא מתקבלת בהבזק של רגע ומקיפה את השדה הנדון כולו באופן המציג תמונה ברורה ונרחבת. היא אינה פועלת על סמך הסקת מסקנות, סיבה ותוצאה ומאפשרת לנו לעתים אפילו למצוא אמיתות חדשות בסיטואציות נושנות ומוכרות עליהן חשבנו פעמים רבות ולא מצאנו מוצא ראוי.
בחרתי מתוך "ספר הטאו של לאו-צה" (בתרגומו הנפלא של נסים אמון) קטע היכול להעביר לדעתי את "הווייתה" של האינטואיציה :
- חוט ארוך
צורה ללא צורה
דמותו בכל דבר
שמו
שקט
מטבעו
בלתי ניתן להגדרה
קיים לפני המילים
ולנצח לא יוגדר
פגוש בו
ואין לו פנים
לך אחריו
ולא תראה את אחוריו.
